פסק-דין בתיק ת"א 537-03-09

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

התובע 1 (להלן - "התובע") הוא יליד שנת 1992 ובזמן שנפגע בתאונה נשוא הדיון היה קטין בן 5 שנים.

התובעים 2-3 הם הוריו של התובע, ולגביהם קיימת הסכמה למחיקת תביעתם מחמת התיישנות, שכן התביעה הוגשה כ-11.5 שנים לאחר התרחשות התאונה שבנדון.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 21/8/1997 בסביבות השעה 16:00 לערך בזמן שהתובע שהה ברחוב פנימי בכפר בית ג'ן בסמוך לבית דודו, רכב חולף שזהותו אינה ידועה, פגע בו ונמלט מהמקום
(להלן - "התאונה").

הנתבעת הכחישה את טענות התובע כי נפגע בתאונת דרכים, והכחישה כי נפגע בנסיבות המתוארות על ידו.

הגם שהנתבעת לא הציגה גרסה סותרת לגבי נסיבות פגיעתו של התובע, נטען על ידה כי מכלול הראיות בתיק מצביעות על כך כי התובע נפגע ככל הנראה בהיותו הולך רגל על ידי רוכב אופניים.    

בנסיבות אלה לא היה מנוס משמיעת הראיות בשאלת החבות, ובאותה הזדמנות גם בשאלת הנזק משום שמצבו הרפואי של התובע הצביע על קיומה של נכות אורטופדית בשיעור של 9.75% לפי קביעת המומחה הרפואי ד"ר סודרי אשר מונה בהסכמת הצדדים. 

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ועדת התביעה הגב' ג'נאן דבור, שהיא בת דודו של התובע. כמו כן העידו החוקר מטעם הנתבעת, מר עמי אלדר, אשר חקר את התאונה שבנדון, וכן ד"ר מוסטפא קבלאן, רופא משפחה שעובד בכפר, אשר בדק את התובע מיד לאחר אירוע התאונה.

בתצהיר העדות הראשית מטעמו חזר התובע על תיאור נסיבות התאונה המפורט בכתב התביעה, כאמור לעיל, והוסיף כי הרכב הפוגע היה בצבע לבן וכי נפגע על ידי אותו רכב בזמן שרכב על אופניו, וכתוצאה מכך איבד את הכרתו. בדיעבד התברר לו לטענתו, כי בת-דודו, היא עדת התביעה הגב' ג'נאן דבור (להלן - "ג'נאן"), הובילה אותו ממקום התאונה אל מרפאתו של ד"ר מוסטפא קבלאן מקופת חולים כללית, שמרפאתו נמצאת בקרבת מקום, והלה בדק אותו והפנה אותו בדחיפות לבית החולים, שם אובחן כסובל משברים שונים בירך וברגל ימין, נותח לשם קיבוע השברים ואושפז עד ליום 4/9/1997.

גם ג'נאן הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, ובו טענה כי היתה בבית הוריה כאשר שמעה חריקת בלמים וצרחה מבחוץ, או אז ניגשה למרפסת הבית ולתדהמתה ראתה ילד שרוע על הכביש. כאשר ירדה מהבית וניגשה לילד התברר לה כי זהו בן-דודה, התובע. חרף ההלם בו לקתה למראהו המזעזע של התובע היא התעשתה ולקחה אותו למרפאתו הקרובה של ד"ר קבלאן.

זה המקום לציין, כי ג'נאן מבוגרת יותר מהתובע, ובמועד קרות התאונה היתה בת כ-14.5 שנים.

כפי שיובהר בהמשך, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים בנסיבות המתוארות בתצהירו, או מרכב בכלל.

המסמך הראשון שמתעד את הפגיעה היא התעודה הרפואית בכתב ידו של ד"ר קבלאן (נ/2), שכזכור בדק את התובע סמוך מאוד לאחר קרות התאונה. באותה תעודה נרשם: "לדברי מלוויו נחבל בשוק ימין ע"י אופנים!!". בתיק הממוחשב של קופת חולים (נ/3) נרשם במקביל לרישום התעודה הנ"ל: "חבלה בשוק קרסול ימין, לדברי מלוויו תאונת אופנים...".   

הנה כי כן, ובניגוד למצופה, אין כל זכר בתיעוד הנ"ל לכך כי התובע נפגע מרכב. כמו כן, אין כל זכר לטענת התובע כי איבד את הכרתו, הגם שלטענתו הכרתו שבה אליו רק בזמן שהיה בחדר המיון, קרי זמן מה לאחר שנבדק כבר על ידי ד"ר קבלאן.

אלא שהגרסה המופיעה ברישומיו של ד"ר קבלאן לגבי נסיבות פגיעתו של התובע על ידי אופניים, שבה ועלתה ברישומים מאוחרים יותר מאותו יום. כך למשל, בגיליון חדר המיון (נ/4) נרשם על גבי המדבקה שבראש המסמך, כי סיבת הפניה היא "נפ' חב' חתך" (נפילה, חבלה, חתך - ג'.ט.) ללא כל זכר לתאונת דרכים. גם בגוף הגיליון נרשם: "בן 5 שנים הולך רגל רוכב אופניים פגע בו ונחבל בראש וברגל ימין".

התובע הועבר לאחר בדיקתו בחדר המיון לאשפוז במחלקת כירורגית ילדים, וברישום של האחיות מאותו ערב (נ/5) צוין: "ילד חדש בן 5 שנים לאחר תאונת דרכים (הולך רגל) אופניים פגע בו ונחבל בראש וברגל ימין". גם ברישום אחר מאותו ערב נרשם: "אבחנה - אופניים פגע בו".